האמונה בתחיית המתים צוינה על ידי חז"ל כאמונה מחייבת 'מן התורה' והם התפלמסו אודותיה עם כתות פורשות מבית ומחוץ. במהלך הדורות התפרשה אמונה זו בפנים שונות, ופשרה ואופניה היוו מוקד לדיונים ששיקפו פרדיגמות וגישות במגוון סוגיות תיאולוגיות דוגמת תכלית הבריאה, שלמות האדם, הדין האלוהי, משיחיות, ועוד. בפילוסופיה ובמחשבה היהודית בימי הביניים עוררה סוגיית התחיה פולמוס מתמשך שביטא את העמדות השונות ביחס למתח בין המסורת הדתית והתפיסה הנטורליסטית-הרציונליסטית.
ספר זה כולל שני חיבורים המתעדים פולמוס זה ושופכים אור על תפיסותיהם של חשובי ההוגים שדנו בסוגיה. 'מכתב תחיה' נכתב בשלהי המאה הי"ג על-ידי ר' יהודה אבן זבארה, מתלמידיו של הרא"ה, ועוסק בשיטותיהם של ר' אברהם אבן חייא, הרמב"ם, הרמב"ן, ובמיוחד בשיטת רבו הרא"ה, שלו הוא מייחס תפיסה חדשה שכמעט ולא נדונה ועוסק בשורה ארוכה של דיונים ובירורים בפרטי התחיה ובסוגיית משיקות. 'אקלידא דתחיית המתים' נכתב בשלהי המאה הט"ו על ידי ר' סעדיה בן מימון אבן דנאן במטרה לחלוק על תפיסת התחיה ששרטט אבן זבארה ולהציע פשר אחר לשיטת הרמב"ם.
החיבורים, שאחד מהם נדפס באופן חלקי, השפיעו על התגלגלות הרעיונות והוזכרו בטקסטים מאוחרים הדנים בעיקרי האמונה ובסוגיית התחייה, אך ברבות הימים נשכחו ונעלמו מעיני ההוגים והחוקרים. שני החיבורים מתפרסמים עתה לראשונה במהדורה מדעית מלאה, מוארת ומוערת, בצירוף מבוא רחב. המחבר בוחן את החיבורים, מעיין בטקסטים אסכטולוגיים נוספים ששרדו בכתבי יד, ומבקש למפות מחדש את השיטות בסוגיות התחיה, המשיחיות וחישוב הקץ.

לתוכן העניינים