0
הקומה השנייה

הקומה השנייה
חייה ויצירתה של עמליה כהנא-כרמון
נגה רוזנפרב

ערב השקה 6.6.21

יש משהו טיפ טיפה מסולף כשמעבירים אל הנייר את סיפור החיים. אתה בונה עולם שהוא קצת מסולף מן העולם האמתי... כפי שאני רואה את זה, הסיפורים שכתבתי היו ההיענות שלי לצורך , צורך חי , שלא הרפה ממני עד שהועלה על הכתב' עמליה כהנא־כרמון, 29 במרס 2011.
החיבור הביוגרפי הקומה השנייה מציג לראשונה את הקשר בין תולדות חייה של הסופרת עמליה כהנא־כרמון ועבודותיה הספרותיות. פרטי החיים האישיים של כותבת מרכזית זו בספרות העברית מתגלים כחומרי גלם יסודיים בסיפוריה.
הספר מגולל את תולדות המחצית הראשונה של סיפור חייה ויצירתה, החל מימי ילדותה בקיבוץ עין חרוד, דרך ימי התבגרותה בתל־אביב בצל המנדט הבריטי ותקופת הלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, תקופת השירות בחטיבת הנגב במלחמת העצמאות, ועד לימי התגוררותה באירופה, אהבותיה וכינון חיי המשפחה שלה. בתוך כך מתואר 'יומן הקריאה' שלה, וכן נפרשות הרשתות המשפחתיות והחברתיות שאליהן השתייכה בימי ניסיונותיה להיעשות לסופרת. תיאור זה מכין את הופעתה הייצוגית ביותר על במת הספרות העברית עם צאתו לאור של ספרה בכפיפה אחת.
סיפור חייה הניתן כאן נכתב בחייה של הסופרת שפתחה לעיני החוקרת את ארכיונה האישי החסוי, המופקד בספרייה הלאומית בירושלים במחלקת הארכיונים האישיים. ארכיון אינטימי זה הוא כעין שער לעולמה הפנימי של הכותבת שמיעטה מאוד בחשיפת פרטי חייה ולא הרבתה לדבר בם.

ד"ר נגה רוזנפרב היא מרצה, מחנכת וחוקרת ספרות עברית. עוסקת בהוראה ובפיתוח תוכניות לימוד למחוננים, ומוליכה מיזם חינוכי לכתיבה יוצרת. עורכת ראשית של כתבי־עת בקבוצת 'פלוס תקשורת' וחברה בפורום חוקרים של אוניברסיטת תל־אביב ושל מוסד הרצל לחקר ההיסטוריה והציונות.

לתוכן העניינים

מק"ט:  110-20285 שפה:  עברית מספר עמודים:  372 משקל:  700 גרם גודל:  17x24 ס"מ תאריך:   12/2019 מוציא לאור:  הוצאת אוניברסיטת בר-אילן

ביקורת בהארץ - ספרים.     11.1.2021

לא נותרו אלא סוסי העננים, דוהרים על שתיים, על פני אופק כתום

נגה רוזנפרב היא חוקרת הספרות היחידה שקיבלה מעמליה כהנא־כרמון בעודה בחיים גישה אל שישים המכלים השמורים של ארכיונה האישי בספרייה הלאומית בירושלים. פרי המחקר מתפרסם עתה במונוגרפיה חדשה היוצאת לאור במלאות שנתיים למותה של הסופרת

הקומה השנייה: חייה ויצירתה של עמליה כהנא־כרמון, מאת נגה רוזנפרב, סדרת אופקי מחקר, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2020, 372 עמודים

 

הסופרת עמליה כהנא־כרמון נולדה בעין חרוד בשנת 1926 ומתה לפני שנתיים, ב-16 בינואר 2019. זקנתה לא היטיבה אתה והיא פרשה מעולם היצירה בראשית העשור התשיעי לחייה ונעלמה מנוף החיים הספרותיים.

 

התוודעתי לראשונה לספרה "בכפיפה אחת" (1966) רק ב-1975. קראתי בהתפעמות את הסיפור הפותח וחשבתי שאיש אינו כותב בעברית כזאת, מזווית ראייה המבקשת לתאר את העולם בתמונות, ברחשי לב, בסודות וצלילים: "שמענו כיצד עצי המילה משתוחחים עם הרוח. השמשות המו"; "לועות פסלי המזרקות העלו זקני קרח ירקרק. כל הלילה היה השלג נושר חמרים־חמרים". היה בסיפורים קול חדש, לא מוכר, והיו בהם משפטים בלתי נשכחים הכתובים ברבדים נשכחים או מקורות עתיקים של השפה העברית. כך למשל כתבה: "בהדרגה הוארו כל השמים: שפכו על הארץ נוגה־חוזר של דם. נוגה אחרית הימים. שעה ארוכה נוגה דחוס. פצוע וחבול דקרו את נוגה החכליל שורות המחטים של אורות פנסי הרחוב, הסדורים ברווחים שווים, כעכנאי המתפתל של אור. עד אשר לא נותרו אלא סוסי העננים, דוהרים על שתיים, על פני אופק כתום... הדרך הגיעה אל המטר, אל הברד. רק סוסי חושך סוסי צלמוות סוסי אפילה סוסי ברד סוסי ברזל סוסי ערפל. הדרך עברה אל החורף. יצאה והגיעה אל הגשרים. צהריים. ושלהבתיות מתגברות ועולות בין גשר לגשר, עם עשן רב ועפיפות של אבק גחלים. ידי על עיני" ("נעימה ששון כותבת שירים"). בסיפור מופלא זה, המתאר התגלות, שזורים משפטים שלמים מספרות ההיכלות, המצטיינת ביופי פיוטי ובפריצת גבולות הזמן והמקום, שהתוודעה אליה כשלמדה בבית הספר לספרנות בספרייה הלאומית באוניברסיטה העברית.

לכן שמחתי כל כך בספרה החדש של ד"ר נגה רוזנפרב, "הקומה השנייה: חייה ויצירתה של עמליה כהנא כרמון". החידוש בספר זה הוא כפול: מצד אחד זו ביוגרפיה מפורטת של הסופרת המבוססת על יומניה, מכתביה וסיפוריה הגנוזים, שלא עמדו מעולם קודם לכן לפני החוקרים. זו ביוגרפיה המכסה את חייה בתל אביב המנדטורית, בירושלים כסטודנטית באוניברסיטה העברית, בנגב כאלחוטנית בחטיבת הנגב בזמן מלחמת השחרור, ואחר כך באנגליה ובשווייץ של שנות החמישים כאשת מהנדס ואם לילדים, ושוב בתל אביב ובירושלים כאשת משפחה, כסטודנטית חרוצה וכסופרת, יוצרת ומפרסמת.

מצד שני, הספר מבטל לחלוטין את החציצה בין היוצרת ליצירה, שעליה הקפידה כהנא־כרמון לשמור כל חייה, וחושף לפנינו עולם לא נודע העומד במוקד יצירתה של כהנא־כרמון, שחשה כל חייה דחף עמוק "להביע את הפלא בכתב. את כל הפלאים. אני מוכרחה. אחרת אין חיי חיים", הואיל ונמנתה עם היחידות שעליהן אפשר היה לומר שהיא "רואה דברים בצורה אחרת מאנשים אחרים... רואה דברים שאנשים אחרים בכלל לא רואים". ציטוט זה, המיטיב לטעמי לאפיין את יצירתה של כהנא־כרמון, לקוח מדבריה של כלת פרס נובל לכימיה פרופ' עדה יונת על המורה והמשורר יצחק שלו שהשפיע על חייה השפעה מכרעת.

 

"הקומה השנייה" מטפל בחייה וביצירתה של כהנא־כרמון בעיקר במחצית הראשונה של חייה, בין לידתה בעין חרוד באוקטובר 1926 לבין מועד פרסומו של ספר ביכוריה "בכפיפה אחת" ב-1966. הספר מגלה לנו לראשונה את הרקע האוטוביוגרפי המובהק של יצירתה הספרותית הבדיונית שלא היה ידוע עד כה, וגם מספר את הרקע האישי לשאיפתה הבלתי מתפשרת לשלמות, הקשורה למאבק העקבי שניהלה על עצמאות הביטוי, חירות הכתיבה ודיוק הניסוח והסגנון, שלא התירה לגביהם שום שיפורים או שינויי עריכה. מאבק מתמיד זה היה קשור לבחירת הנושאים העצמאית באשר למרכז ולירכתיים ובכל הנוגע לזווית הראייה החורגת מהמקובל שממנה היא בוחרת לספר את הסיפור, בסגנון פיוטי אימפרסיוניסטי ייחודי, על מקומות שמעולם לא נזכרו בסיפור קודם לכן.

 

"לטוב או לרע לי מעשה הכתיבה הוא הוא המציאות. שם אני חיה. שם קורים לי דברים. שם ההרפתקה. זה מצב־דברים שאיננו מתוך בחירה. זה ככה... הלא כל סיפור וכל הכתיבה היא הנצחה של אירועים, של רגעים חווייתיים, דברים חווייתיים שעברו עליך"

רוזנפרב זכתה לידידותה של הסופרת ולאמונהּ המלא בעשור האחרון לחייה, בשעה שפגשה בה בשנת 2010, כשכהנא־כרמון היתה כבת 84 והיא היתה סטודנטית לספרות באוניברסיטת תל אביב. הסופרת התירה לה גישה חופשית ליומניה ולמכתביה, לרשימותיה ולסיפוריה הגנוזים, השמורים כולם בשישים מכלים בארכיונה האישי החסוי המופקד בספרייה הלאומית בירושלים, במחלקת הארכיונים האישיים. איש מהחוקרות והחוקרים שעסקו ביצירתה לא זכה לגישה מעין זו קודם לכן.

הספר מגלה בין השאר שכהנא־כרמון עמדה כל חייה בקשר חם והדוק עם הוריה ואחותה, קשר משפחתי יומיומי בלתי מצוי, המתועד בקשר מכתבים החורג מכל מסגרת שגרתית של יחסי הורים וילדים. היא, הבת הבכורה, נהגה לחלוק עם הוריה ואחותה בתכיפות מפתיעה את כל אשר ראתה בראייתה הבלתי מצויה ואת כל אשר חשבה, חוותה, כתבה והרגישה, בלשונה המיוחדת, הזהה לגמרי ללשון כתיבתה הספרותית.

נושאי כתיבתה היו קשורים תמיד לשני היבטים: ליושר אינטלקטואלי בלתי מתפשר הכרוך באומץ לב מוסרי, ולטעם בלתי צפוי בכל הקשור בעולם החושים. אביא עדות בלשונה על כתיבתה, כשהדובר הוא מר לוצי, בסיפורה הנודע "מושכלות ראשונים" שראה אור לראשונה ב"תרבות וספרות", 15 ביוני 1962: "אולם אשר לי הטווח מוגדר: לא לכתוב על שאינני יודע. מבלי לשכוח את אחידות הטון, למצוא לכל משפט את דרגת הרגשיות. לנקוט חיסכון לפיו אין מלה ניתנת להשמטה או החלפה. לראות למבחר המלים: אם לצטט את צ'זרה פווזה — 'המלה המתארת (מעוררת הד), פולחן (פעולה מגית) או עובדה נשכחת, מסתורית (אבוקציה), היא היחידה המעניינת אותי'".

"הסיפור מבחינתי זאת התלקטות של מקרים. סיפור בנוי על רגעים של התפעמות, רגעים של התעוררות חווייתית לגבי משהו"

באותו סיפור מוצאים עוד משפט ארס־פואטי מאלף: "אצלי שאיני יודע לצייר תהליך בעיצומו, התגלגלו הדברים לידי תחבולה של הנחת תמונה בצד תמונה, כבסרט קולנוע. בתקווה שאשליית התנועה תיווצר בדמיון". בעדות מאוחרת, בראיון בעל־פה, המוסבת על כתיבתה אמרה: "הסיפור מבחינתי זאת התלקטות של מקרים. סיפור בנוי על רגעים של התפעמות, רגעים של התעוררות חווייתית לגבי משהו".

בית הוריה, נמעני המכתבים הרבים שכתבה ושעובדו אחר כך לסיפורים, היה בית מיוחד במינו. אביה חיים כהנא (1974-1894), צאצא מצד אמו למשפחת ר' ישראל בעל שם טוב, נודע בראייתו יוצאת הדופן ובתפישת הלשון הייחודית שלו. הוא עלה מהעיירה קודניה שבאוקראינה לקבוצת כנרת ב-1914, היה ממקימי קיבוץ עין חרוד ב-1921, ונודע כאיש חזון ואיש ספר, בעל כושר המצאה ומקוריות בתחומי המכניקה והתעשייה, וכאיש הצי המלכותי הבריטי בשנות מלחמת העולם השנייה, שאחרי שחרורו עבד בתאגיד לעיבוד חקלאי יכין־חק"ל שהוקם ב-1952. אמה שרה קריספין (1985-1903), ילידת בולגריה, נערה דעתנית, עצמאית ואוהבת ספר, עלתה לארץ ב-1921 אחרי שסיימה בהצטיינות את לימודיה בסמינר למורים לעברית, ונודעה כאידיאליסטית יפת תואר, נערצת ומעוררת השתאות, קיצונית, ססגונית וסרבנית, טבעונית, אוהבת אופרה ובעלת השקפות עולם ניהיליסטיות. היא גילתה מנעוריה עניין באתנוגרפיה, למדה להיות דבוראית במקווה ישראל, למדה בבית הספר לחקלאות של חנה מייזל ולימדה כוורנות בבית הספר החקלאי לבנות "משק הפועלות" בשכונת בורוכוב בגבעתיים.

הוריה שמרו את כל מכתביה והחזירו לה אותם לבקשתה ב-1960, והיא השתמשה כאמור בעמודים שלמים מתוכם בסיפוריה. רוזנפרב מראה שלא היתה אצל כהנא־כרמון שום חציצה בין החיים לבין הספרות, או בין הווייתה כבת הכותבת בפירוט על חייה להוריה ולאחותה לבין הווייתה כמספרת וסופרת הנוטלת קטעים שלמים ממכתבים גלויי לב אלה ושוזרת אותם בסיפור מלה במלה כאשר רק שמות הגיבורים או המקומות משתנים.

כך למשל חוויותיה הבלתי צפויות כאלחוטנית של חטיבת הנגב במלחמת השחרור, אהבתה הרבה לנגב הפראי והלא נודע הנתפש כיצור חי רב־יופי, פועם ומדבר, ואהבת נעוריה ליצחק זמיר, הסייר המסתורי בערבות הנגב שנהרג במלחמת השחרור כשמטוס הסיור שטס בו הופל, ומותו הסב לה אבל כבד. על כל אלה כתבה במפורט במכתבים להוריה שאחר כך נהפכו לסיפור "באר שבע בירת הנגב". פעם אמרה כהנא־כרמון בראיון: "לטוב או לרע לי מעשה הכתיבה הוא הוא המציאות. שם אני חיה. שם קורים לי דברים. שם ההרפתקה. זה מצב־דברים שאיננו מתוך בחירה. זה ככה... הלא כל סיפור וכל הכתיבה היא הנצחה של אירועים, של רגעים חווייתיים, דברים חווייתיים שעברו עליך".

 

הספר גם מבאר מחדש את נקודת המוצא של כתיבתה הפמיניסטית הביקורתית והמתריסה שהקדימה את זמנה, שמבחר מתוכה כונס בספר החדש "להיות אשה סופרת, שבע מסות", בעריכת גדעון טיקוצקי ויערה שחורי (הקיבוץ המאוחד, 2020). בביקורת הפמיניסטית החריפה שכתבה בין השנים 1996-1983 תמיד התרעמה על כך שלכתיבתה אין שומע וליצירתה אין מבין למרות שהיתה עטורת פרסים ושבחים. היא חיה מתוך תודעה שהספרות העברית של כל הדורות, ושל דורה שלה בכלל זה, משולה לבית כנסת שבו התפילה, הקריאה בתורה וכל עבודת הקודש בעלת המשמעות מתרחשות אך ורק בעזרת הגברים, בעוד שכל הנשים נתפשות רק כצופות דוממות וחסרות כל חשיבות. היא סירבה להיכנע למוסכמות ספרותיות רווחות בדבר מרכז ושוליים או להתאים את עצמה לציפיותיהם האסתטיות של מבקרים בני התקופה ולכתוב מנקודת מבט גברית העוסקת בלאומי, צבאי, חברתי, ביטחוני, בכללי וציבורי, בחשוב ומרכזי על־פי טעמם של בני הדור, ועמדה על זכותה המלאה לכתוב בעצמאות גמורה, בפרוזה לירית אימפרסיוניסטית פרגמנטרית, סיפורים על נושאים הנוגעים ללבה, השאובים מניסיון חייה וחוויותיה כאשה.

 

תודה רבה לנגה רוזנפרב שהעמידה לרשות הקוראות והקוראים את האוצרות שדלתה מהארכיון הגנוז במשך שנים, לצד שיבוצם החכם במכלול ההקשרים ההיסטוריים, הביוגרפיים והספרותיים הנדרשים להבנתם.

 

ספרים דומים