0
ריח שדה: בשמים מהצומח ומהחי בספרות הברכות

ריח שדה: בשמים מהצומח ומהחי בספרות הברכות
תרבות חומרית, היסטוריה והלכה
אברהם אופיר שמש

למן תקופת המקרא ועד לזמננו מתועדים בספרות היהודית שלל בשמים. ספר זה מוקדש לדיון בשדה ההלכתי של 'ברכות הריח' שראשיתו בתקופת חכמים, דהיינו ברכות הנאמרות על ההנאה מריחם של בשמים. מוצג כאן לראשונה מידע מקיף ועדכני הנוגע לתולדות הבשמים, זיהויים, שמותיהם בלשונות היהודים, שימושיהם ומקומם בהווי ובפולקלור היהודי. באופן ממוקד יותר, נידונות השיטות והגישות לגבי הברכות שהוצעו למיני הבשמים, החל מחכמי התלמוד וכלה בפוסקי זמננו. מחקר זה הוא אינטרדיסציפלינרי והוא חובק כמה תחומי ידע: בוטניקה, זואולוגיה, היסטוריה, תרבות חומרית וספרות רבנית. הנושא נבחן לאור סוגות ספרותיות מגוונות, הספרות היהודית (הלכה, שו"ת, מנהג וסידורי תפילה) מקורות חיצוניים, וספרות מדעית קדומה ומודרנית.
עיקרו של הספר מוקדש לסקירה שיטתית של כ-70 מיני בשמים. המקור לרובם המוחלט של חומרי הבושם טרם ההתפתחות התעשייתית-כימית היה עולם הצומח ומיעוטם מעולם החי. בעלי הלכה במזרח ובמערב דנו בצמחים ובהפרשות ריחניות של בעלי חיים שגדלו בר או טופחו בחקלאות באזור מגוריהם, וגם בבשמים אקזוטיים שהגיעו אל ארצותיהם בנתיבי המסחר בים וביבשה ממחוזות גידולם בדרום מזרח אסיה ובערב.
הממצא מצביע על קהילות שחיו באזורים דלי בשמים, למשל בארצות קרות באירופה. לעומת זאת, יהודי פרובאנס ותימן, למשל, נהנו מעושר של בשמים וריחות. אשר על כן תרבות הבשמים במקומות הללו היתה מפותחת יותר, וגם חכמיהם בולטים בשיח ההלכתי הער על ברכותיהם של החומרים הארומאטיים.
במהלך התקופות ההיסטוריות חדרו בשמים חדשים לאזורים שונים בעולם, ובעקבות כך נדרשו חכמי ההלכה לברר את ברכותיהם. עץ הבושם ההודי, סנטל, פרונוס מחלב, הפרשות בונה וענבר מהחי נזכרו לראשונה בימי הביניים. לעומת זאת, מעמדם ההלכתי של לענה שיחנית (שיבה), ליפיה לימונית (לואיזה), פלרגון (עוטריה) ויערה איטלקית נידון רק בעת החדשה. המציאות ההיסטורית מלמדת שחלקם של הבשמים המסורתיים שמרו על מקומם כיוקרתיים ומובילים באופנת הארומות במשך דורות רבים, ואילו אחרים איבדו את מעמדם לטובת בשמים אחרים.

שפה:  עברית גודל:  17X25 ס"מ תאריך:   07/2021 מוציא לאור:  הוצאת אוניברסיטת בר-אילן