תאור
ספר ראשון מסוגו, הסוקר את יצירתו הדו-לשונית של ביאליק, ומראה כיצד השפיעו
שיריו ביידיש על יצירתו בעברית, ולהפך. חידושו המופלג של ביאליק היה בתחבולת
ה``איפכא מסתברא`` שלו: בשיריו העממיים מדברת נערה יהודייה קרתנית, שבמציא?ת
לא ידעה אלא יידיש, בשפת האבות החצובה באבן, ואילו הנביא, שדבריו חוצבים
להבות, מתנבא דווקא בשפת האימהות הרכה והמתנגנת. יחסו של ביאליק ליידיש
ידע תהפוכות רבות, מזלזול ורתיעה להערצה. אחרי המלחמה והמהפכה חדל ליצור
ביידיש, אך דפוסי לשון יידיש וספרותה המשיכו להדהד ביצירתו העברית עד
ליומו האחרון. משראה שיריבי התנועה הציונית עושים בלשון יידיש קרדום לחפור
בו, כדי להסיט את העם מחלום ארץ ישראל, הוא פסק לכתוב ביידיש, ולא יסף.
בשיתוף עם הוצאת הקיבוץ המאוחד.