מונוגרפיה זו עוסקת ביצירתה של הסופרת שושנה שבבו, בת זכרון יעקב (1992-1910), ממבשרות הסיפור הארץ-ישראלי בכלל וספרות הנשים בארץ בפרט, שנדחתה בשעתה על-ידי הממסד הספרותי מטעמים אידאולוגיים שלא היה להם דבר עם ערכה הספרותי.
בספר עיון מעמיק בפרשה עלומה זו, בחינת יצירתה מהיבטים ספרותיים שונים, ניתוח הנסיבות החברתיות-פוליטיות של תופעת החרמתה, והצגת תרומתה של הסופרת בת היישוב החדש שכמעט אבד שמה.
שני רומנים ייחדה שושנה שבבו לשאלת מעמדה של בת המזרח. הראשון, ''מריה'' עוסק בבת ערב נוצרית מן העיר חיפה בעידן של תמורות חברתיות-תרבותיות. והשני, ''אהבה בצפת'', דן בשאלת השתחררותה של בת המזרח בת העדה הספרדית-הצפתית בימים של שינויים מרחיקי לכת בחיי הקהילה. בין רומן אחד למשנהו פרסמה המחברת כתריסר סיפורים קצרים מחיי נשים בישראל המתחדשת שבהם באים לידי ביטוי שלושה טיפוסי נשים. הדמות האחת היא האשה בת המושבה, כלומר ה''צברית'', האחרת, האשה בת המזרח יוצאת הקהילה הספרדית, והשלישית, האשה החלוצה בימים של ניצניה של תחייה לאומית. שני הרומנים והסיפורים הקצרים הללו מכתירים את המחברת בתואר סופרת האשה המשתחררת המזרחית בת הארץ, בעיקר בשנים 1942-1929. מפעל ספרותי זה, ששיג ושיח לו עם האשה במזרח בזיקה לשאלת מעמדה החברתי-תרבותי, כמו מזכירנו את מפעלה הספרותי של דבורה בארון שכונתה ציירת האשה היהודייה ממזרח אירופה. אבל למעשה ממשיכה שושנה שבבו את מפעלן הספרותי-האידאולוגי של סופרות העלייה הראשונה חמדה בן יהודה ונחמה פוחצ'בסקי, שבמרכז יצירתן עמדו שני נושאים: התחייה הלאומית והשאיפה לתמורות במעמדה של האשה בארץ. כמוהן העמידה שושנה שבבו יצירה מגמתית כפולת פנים: לאומית ואישית-נשית בכפיפה אחת.

במדור מיוחד מובאים מבחר מסיפוריה הקצרים, שני פרקים מהרומנים רחבי היריעה ''מריה'' ו''אהבה בצפת'', וחליפת מכתבים בינה לבין אישים מן הממסד הספרותי של אותה תקופה.