 |
|
תאור
הארמית היהודית של בבל היתה לשון הדיבור והכתיבה של יהודים שחיו באזורים שבימינו הם חלקים מעיראק ואיראן, מן המאה ה-3 עד ה-10 לסה``נ, תקופה המקבילה לתקופת התלמוד ולתקופת הגאונים. בתקופה זו התהוותה היצירה היהודית הגדולה ביותר לאחר המקרא – התלמוד הבבלי, שמאז חיבורו ועד ימינו, הוא יסוד דומיננטי בתרבות היהודית. אף הגאונים, שהנהיגו את העם היהודי בבבל לאחר תקופת חכמי התלמוד, כתבו חיבורים הלכתיים רבים בארמית, משום ששפה זו המשיכה לשמש כלשון דיבור וכתיבה משך כמה מאות שנים לאחר הכיבוש המוסלמי.
המילון כולל 8,000 ערכים.
מילון זה חיוני לכל חוקר העוסק בתחומי הארמית, השפות השמיות וספרות חז``ל, ובמיוחד לעוסקים בתלמוד הבבלי.
הצורך במהדורה חדשה של המילון נובע מכמה התפתחויות חשובות שקרו מאז הופעת המהדורה הראשונה:
לגבי הטקסט של התלמוד:
היום יש גישה מקוונת למעשה לכל הגניזה הקאהירית הכוללת קטעים עתיקים של התלמוד הבבלי והמביאה לפנינו עדויות קדומות רבות ושונות מן המקובל התלמודי. בשנים האחרונות חומר זה ראה אור בידי חוקרים רבים בפרסומיהם ותוצאות המחקרים הללו מובאים במהדורה החדשה.
לגבי החומר הלא תלמודי:
המהדורה הראשונה כוללת אוצר מלים של טקסים מאגיים מעטים שפורסמו עד אז, חלק גדול מהם מקורו בכתבי יד פגומים. מאז - לא רק שטקסטים אלה זכו למהדורות חדשות מתוקנות, אלא שמאות רבות של טקסטים חדשים פורסמו וזכו למהדורות מעולות.
החומר האטימולוגי:
חלה התקדמות נוספת בכל הקשור לאטימולוגיות של המילים הארמיות מן הפרסית והאכדית.
|
אורי צבי גרינברג בשנות העשרים
תמר אשת ער
בלשנות עברית 74
A Dictionary of Jewish Babylonian Aramaic of the Talmudic and Geonic Periods - 2nd Revised and Expanded Edition
עיוני מקרא ופרשנות יא
בדד - בכל דרכיך דעהו 35
פירוש יפת בן עלי לספר צפניה
מתוך נושא ראשי - לשון
)
