תאור
זכה בפרס כבוד במסגרת פרס החינוך לשנת תשמ``ח של עיריית תל-אביב יפו.

הספר דן בדילמה הקשה העומדת בפני מערכות החינוך המודרניות בעולם ובישראל, ומאלצת אותן לחתור, בעת ובעונה אחת, להשגת היעד של שיוויון בחינוך, כמו גם לזה של הצטיינות בו. הספר מתאר את ``שני הפנים`` של מערכות החינוך: את ``הפן השיוויוני`` המבטא את שאיפת החברה הדמוקרטית לתת הזדמנויות חינוכיות שוות לכל אזרחיה המתגשמת במעבר מחינוך אליטיסטי לחינוך פופולסטי, תהליך ששינה את מטרות החינוך, מסגרותיו ותכניו.
ובמקביל , מתאר הספר את ה``פן המדיטוקרטי`` של מערכת החינוך, המייצג את צורכי החברה המודרנית למצויינות אזרחיה בתחומי פעולה מרובים ומגוונים.

הספר מתבסס על ההנחה שמערכות החינוך המודרניות חייבות לחתור להשגת שתי המטרות גם יחד, תוך מודעות לקשיים הגדולים הקשורים בהתמודדות מורכבת זאת. הספר מצביע על בית –הספר המקיף כעל המסגרת הפדגוגית המתאימה ביותר, שבה ניתן להתמודד עם הדילמה הקשה ואף להצליח בפיתרונה, וכמו כן עוקב אחרי התפתחות בית הספר המקיף בעולם ובישראל, מגדיר את עקרונות הפעולה שלו ומבליט את הקשיים בדרך תפקודו.

הספר מיועד לאנשי חינוך, מנהלים, מורים וסטודנטים והוא עשוי לתרום תרומה חשובה לוויכוח הנוקב המתנהל במערכת החינוך בישראל על נושא ``השיוויון והמצוינות`` ועל הסתירה המדומה שבצמד מושגים זה.