כרך זה, שישי בסדרת מחקריו של הפרופ' יהודה פרידלנדר בספרות העברית החדשה במאות השמונה עשרה והתשע-עשרה, עניינו לברר את ייחודו התרבותי-הספרותי של הפולמוס בין רבנים למשכילים בליטא במאה התשע-עשרה כאחד מסוגותיה המאתגרות של ספרות ההשכלה.

הספרות העברית במאה העשרים עסוקה באופן גלוי וסמוי, מודע ובלתי מודע, בעניינים מוסריים. תהפוכות היסטוריות – מלחמות, הגירה, ייסודה של מדינה עצמאית, כינונה של תרבות חדשה-ישנה – כל אלה הזינו את הספרות העברית בחומרים בעלי השלכות מוסריות רחבות, הקוראות למחקר בין-

הספר דן בהתמודדותן של יצירות ספרותיות עם סוגיות הלכתיות שהיוו מוקד לפולמוס שבין הספרות העברית החדשה לרבדיה לבין החסידות והמתנגדות. בספר נבחנות יצירות נבחרות משל החתם סופר, אברהם ליב בנימינזון, יהודה ליב גורדון, שמואל יוסף עגנון וחיים הזז.

ניתוח של 'נזר הדמע' של ר' ישראל מזאמושץ, ושל 'מגילת יוחסין' המיוחסת לר' מנדל לאנדסברג, הרוא?ה, בראשונה, אור בדפוס על-פי כתב-יד.

זכה בפרס לביקורת הספרות ע''ש אברהם קריב ז''ל מטעם עיריית חיפה תשנ''ב. ניתוח יצירותיהם הסאטיריות של טוביה פדר, מאיר ישראל ברסלאו וסופר עלום שם, בהוצאה ביקורתית. (מהן שתיים שרואות לראשונה אור בדפוס.)

דרכי התיאור של "ארץ-ישראל של מטה" בספרות ההשכלה במאה הי"ט, ביצירותיהם של לויזון, מאפו, מיכ"ל ויל"ג, נידונות לראשונה בביקורת הספרות העברית. הספר דן בשאלות - כיצד הצליחו הסופרים להגיע לתיאור ריאליסטי, חרף המרחק הגאוגרפי? והאם אפשר להגדיר קבוצה זו כ